הפיתוח של לחם-בטמפרטורה

לאורך התקופה הארוכה של העת העתיקה, לחם בטמפרטורת החדר-היה מותרות השמור לאליטה המיוחסת. ההמונים הנפוצים, לעומת זאת, התקיימו אך ורק מלחם שחור עשוי שיפון.

באותם זמנים, אנשים הבינו את שיטת התסיסה אך נותרו בורים לגבי העקרונות הבסיסיים שלה; רק לאחר המאה ה-17 החל מחקר שיטתי על התהליך. במאה ה-19, הביולוג הצרפתי לואי פסטר גילה בהצלחה את העקרונות המדעיים השולטים בתסיסה, ובכך גילה תעלומה שעטפה את אמנות הכנת הלחם- מאז ימי מצרים העתיקה. עם ההתקדמות המשמעותית שלאחר מכן של מכונות עיבוד-קמח והשיפור של זני חיטה, לחם בטמפרטורת החדר- סוף סוף התפתח למעדן הלבן הרך, החלק והבתולי שאנו מכירים היום.

הערך התזונתי של החדר-לחם בטמפרטורה: עשיר בחומצות אמינו וחלבון.